1
מגילת אסתר – הקרע בעם
פורים תשפ"ו - 24.02.26
רצוי לרוב אחיו
מגילת אסתר מסיימת את סיפור המגילה באמירה מעניינת:
"מרדכי היהודי... גדול ליהודים ורצוי לרב אחיו"
רצוי רק לרוב – לא לכול אחיו היהודים.
מבט בעיתונות
ננסה להסתכל על סיפור המגילה מנקודת מבט של העיתונות היהודית בשושן.
לאחר הניצחון וההצלה רוב העיתונות היהודית שמחה וצהלה,
אבל היה גם עיתון של מתנגדי מרדכי.
עיתון זה לא חסך במילים קשות נגד מרדכי,
וזו התנגדות שלאחר ההצלחה הגדולה שלו,
כך שאפשר רק לדמיין מה יהיה לפני ההצלחה וההצלה.
כנראה שרוב ה"עיתונים" היו נגד מרדכי.
היהודי בגלות
יהודי פרס ומדי חיו בממלכת אחשוורוש לא רע בכלל.
משולבים, מבוססים, מצליחים.
אומנם גלות, אבל גלות נוחה ונעימה.
גם לא הייתה הפליה גלויה בין יהודים לנוכרים,
גלות ללא אנטישמיות.
כולם סעדו יחד במשתה המלך.
נכון – היה שר בכיר בשם המן, שדורש שכולם ישתחוו לו.
וזו לא דרישה מיהודים בלבד, זו דרישה מיהודים ונוכרים כאחד.
נכון - לא נעים להשתחוות לבשר ודם,
אבל לא נעים מת מזמן,
או ליתר דיוק, עדיף שיהיה לא נעים מאשר למות.
ובמציאות גלותית, ההיגיון פשוט:
לא להתגרות לחינם במלכות.
וזה לא כמו התקופות הקדומות שהכריחו
היהודים להשתחוות לצלם.
השתחוויה לצלם היא איסור חמור – "ייהרג ועל יעבור".
כאן בסך הכול דרשו להשתחוות לשלטון, אין בכך איסור.
איך הוא מעז
ואז קם יהודי אחד ומחליט שהוא לא
משתחווה להמן.
העיתונות היהודית של אותם ימים סערו:
"אדם אחד מסכן עם שלם"
"התגרות מיותרת באומות"
"משיחיות מסוכנת"
"לא כך שורדים גלות"
"היום מיטיבים איתנו – מחר יכולים להרע"
"למה לעורר אש מיותרת?"
ואכן נראה שהעיתונים צדקו,
בעקבות מעשה מרדכי הגיעה גזירת שמד,
ולא רק נגד מרדכי אלא נגד כל העם היהודי.
"ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש עם מרדכי"
מנהיג
אבל כאן מתרחש המפנה הגדול.
מרדכי לא היה רק מפגין אידיאולוגי בודד.
הוא היה מנהיג.
בפוליטיקה מתוחכמת, בתבונה אסטרטגית,
ובסייעתא דשמיא סמויה,
הוא ידע להניע תהליך עמוק:
לדאוג שהמלך יהיה חייב לו טובה,
לשלוח ולכוון את אסתר,
לקרוא לצום,
ובסוף להפוך את היוצרות.
העם ניצל מגזירת השמד,
ומרדכי נהיה משנה למלך.
אין כאן רק "נס בטבע".
יש כאן מהלך מדיני מחושב, אמיץ ומדויק.
המתנגדים
העיתון של מתנגדי מרדכי שואלים שאלה אמיתית:
לפני כן – היה טוב.
אחרי כן – שוב טוב.
אז בשביל מה היה צריך את כל האמצע הזה?
בשביל מה כל הפחד הקיומי שהיינו בו?
בשביל מה המלחמה הזו?
המתפקחים
נראה שרוב העיתונות אחרי ההצלחה תמכו במרדכי.
"המתפקחים" קראו להם.
בתחילה הם התנגדו למהלך של מרדכי,
אבל אחרי כן הם הבינו את המהלך.
"לפני כן חיינו בנוחות – אבל בכפיפות קומה".
"הורדנו ראש בפני השלטון".
התאמנו את עצמנו כדי לא להרגיז".
"שכחנו מי אנחנו".
ועכשיו אחרי המהלך משהו בתודעה השתנה.
יהודי למד שהוא יכול לעמוד זקוף.
לא כמתגרה, אלא כמי שיודע מי הוא.
בימים ההם בזמן הזה
כנראה שכך הוא – כשהעם העברי מרים ראש,
לעיתים העולם מגיב בחריפות.
זה עלול לעורר אנטישמיות, לחצים בין־לאומיים, חרמות, אמברגו.
אבל עם שמפחד להרים ראש – נשאר עם כפוף.
ועם שמעז ושומר על האינטרסים שלו,
גםאם בתחילה הם לא מתקבלים יפה בעולם,
ויכול להיות שיעבור עליו תקופה קשה,
שסכנת מוות מרחפת מעל הראש,
אבל בסוף יצא בקומה זקופה.
"וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת."
הגיגים מהפרדס
1