0
י"ז בתמוז תשפ"ו - רגע לפני השבר
תמוז תשפ'ו - 26.06.26
"חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז... נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל." (משנה, תענית ד, ו)
חמישה דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז.
אך אולי הסיפור של היום הזה מתחיל עוד לפני אותם חמישה דברים.
שבירת הלוחות
סיפורו של י"ז בתמוז מתחיל, על פי מסורת ישראל, ברגע שבו נשברו הלוחות.
זו הייתה תקופה שבה עם ישראל החל את מסעו אל החירות - עדיין ללא בית, ללא ארץ, נודד במדבר, אך כבר עם שיש לו אלוהים חיים.
ואז, בי"ז בתמוז, מוצא העם את עצמו במסיבת טבע סביב עגל זהב.
באותה שעה יורד משה רבנו מן ההר כשבידיו הלוחות, והם נשברים לנוכח המחולות והחגיגות סביב העגל.
משבירת הלוחות לשבירת החומות
שנים מאוחר יותר העם נוחל ארץ, בונה ממלכה ובמרכזה עיר – ירושלים בית ראשון,
ברגעי שפל של החברה חומת העיר נבקעת (נשברת).
שנים מאוחר יותר שוב העם בונה חברה שבמרכזה עיר - ירושלים בית שני,
ושוב, ברגעי שפל, חומות העיר נבקעות (נשברות).
אמנם החומה נשברה בידי אויב מבחוץ, אך כמו שבירת הלוחות, שהחלה כבעיה חברתית ורוחנית וביטויה הפיזי היה שבירת הלוחות,
כך גם שבירת חומות ירושלים – הראשונה והשנייה - באה לאחר כשל פנימי.
"בית חרוב החרבת" (איכה רבה) – כך אמרו חכמים לטיטוס, מחריב ירושלים השנייה.
כלומר, העיר כבר נחרבה מבפנים; האויב רק נתן לכך ביטוי פיזי כאשר שבר את החומה והחריב את העיר.
דפוס החוזר
שוב ושוב אנו מנסים לבנות ולהיבנות כחברה, ושוב ושוב אנו נכשלים.
י"ז בתמוז נקבע כיום צום – יום של חשבון נפש אישי ולאומי – כדי שלא נשחזר טעויות ישנות ושוב נישבר.
במאה השנים האחרונות אנו מצויים בניסיון נוסף לבנות ולהיבנות כעם בארצו - בפעם השלישית.
אך "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד', ז'). אירועי י"ז בתמוז ממשיכים ללוות אותנו גם היום. אולי גם הניסיון הנוכחי שלנו ייכשל, ויהיה שבר נוסף.
מבט חדש-ישן
אני מבקש להציע במאמר זה מבט נוסף על י"ז בתמוז.
מתוך אמונה ששינוי נקודת המבט על סיפור יכול לאפשר לנו לחיות בתוכו אחרת, ולא לשחזר שוב ושוב את השבר של היום הזה.
לפני השבר
אולי נכון לומר שלא חמישה, אלא שישה דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז.
האירוע הראשון בתאריך זה הוא קבלת הלוחות הראשונים. משה רבנו ירד בי"ז בתמוז מהר סיני עם לוחות "כתובים באצבע אלוהים" (שמות ל"א, י"ח).
זהו היום שבו קיבלנו את הדבר הכתוב הראשון שלנו כעם.
את דבר ה' פגשנו עוד קודם למתן הלוחות, אך דבר כתוב קיבלנו לראשונה בי"ז בתמוז.
כך שאפשר לומר שתורה בעל פה קיבלנו בחג השבועות, ותורה בכתב קיבלנו ארבעים יום לאחר מכן, בי"ז בתמוז.
שני האירועים התרחשו למרגלות הר סיני.
עם הספר
לימים יקראו לנו "עם הספר".
עם שבמרכז עיר הבירה שלו עמד מקדש, ובמרכז המקדש מונח ספר.
וגם היום בירושלים יש "היכל הספר" השומר ומציג את ספר היסוד שלנו.
הספר הוא אחד היסודות שעליו נבנתה התרבות, ההלכה והזהות הלאומית שלנו.
והלוחות הן הבסיס לספר, כך שאפשר לומר שב יז' בתמוז הפכנו להיות עם הספר.
עין במר בוכה ולב שמח
זהו יום גדול. מן הראוי היה שיהיה יום חג לאומי – יום שבו כל העם עולה לרגל אל היכל הספר וחוגג את יום קבלת הספר.
כאשר קיבלנו את הלוחות, הראש שלנו היה שקוע במקומות אחרים.
במקום לחגוג סביב הלוחות חגגנו סביב העגל. ועד היום אנו בוכים על כך.
ובאמת, זו סיבה טובה לבכות. ואם זאת, עבורו מאז יותר משלושת אלפים שנה. אני מקווה שלמדנו דבר או שניים בזמן הזה.
אולי אפשר להוציא את הראש מן העגל, או מן החרטה על העגל, ולהתחיל גם לשמוח ביום הזה.
אחרית דבר
"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי... (יז' בתמוז) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמוֹעֲדִים טוֹבִים." (זכריה ח', י"ט)
הגיגים מהפרדס
0